ברכה מוסקוביץ
פסיכותרפיה וטיפול באומנות
Bracha Moscovitz
Psychotherapy & Art therapy

עומר מתעורר בלילה מחלומות מבהילים החוזרים על עצמם. כך מספרת האם. 

עומר משתלב יפה בביה"ס, הוא מקובל חברתית, אך הוא מאוד פגיע. כשעומר בבית יש לו פחדים. הוא מפחד בעיקר בערב, בחושך. הוא אינו רוצה להישאר לבד בחדרו, מפחד ללכת לשירותים לבדו, בערב רוצה שישכבו לידו עד שנרדם. כאשר הוא מתעורר בלילה, הוא עובר לישון במיטה שלנו, זה הרגל של הרבה שנים. עכשיו אנחנו מנסים לגמול אותו מהרגל זה. עומר מתעורר בלילה מחלומות מבהילים החוזרים על עצמם. גי'רפות מאיימות עליו עוטפות אותו עם הלשון הארוכה שלהן.

"קשה לו להיפרד מדברים", האם מוסיפה, "שעומר היה בגן היה לו קשה להיפרד מאיתנו, הוא נופף לנו עד שנעלמנו ובכה". בהמשך בטיפול אני מגלה שעומר אוסף את המגבות החד פעמיות בהן הוא מנגב את ידיו בסיום הפגישה.

 

העבודה באמנות הייתה עבורו כלי ביטוי של עולמו הפנימי, יצוגים , קונפליקטים, פנטזיות, עיבוד אבל, חיפוש זהות וחיזוק הקשר עם הוריו. 

 

החומרים המגוונים והשונים בהם השתמש עומר אפשרו ביטוי של הקונפליקטים, הפנטזיות והיחסים אם- ילד, אב- ילד. עומר צייר, כייר, פיסל ושיחק בארגז החול. הוא צייר ציורים משותפים עם אביו .באמצעות הציור המשותף הוא לימד את אביו מה הוא צריך ממנו ואייך אבא יכול להיות איתו ביחד. בעבודה בחומר הם  בנו הר ומנהרה,חפרו וקדחו בה, עסקו ביחד בפנטזיות בעולם הפנימי, נושאים משותפים להם כגברים. ביחד שלו עומר היה זקוק.

 

 בעבודה בחומר עם אימו הם פיסלו את הוריה אשר נפטרו. האפשרות לפסל בחומר את הדמויות בתלת מימד, תרמה לנוכחות ויזולית ומוחשית של ההורים שאינם בחיים והמחישה את הקושי של האם להיפרד מהם. היא עזרה לעיבוד האבל של האם על אביה ולהבנה של האם שהיא משליכה את העצב שבה והקושי שלה בפרידה על בנה עומר.

 

עומר היה כמעט שנה וחצי בטיפול דיאדי שתרם להתפתחות בדברים מסויימים איתם הגיעו לטיפול, בהמשך עלו תמות פסיכולוגיות אחרות הקשורות למיניות שנראה שטיפול אישי יוכל להיות יותר מתאים להם. עומר המשיך  שנה בטיפול אישי.