ברכה מוסקוביץ
פסיכותרפיה וטיפול באומנות
Bracha Moscovitz
Psychotherapy & Art therapy

השפה הגרפית היא כלל אנושית, ומובנת יותר מהשפה המדוברת, גם נושא ציור דמות אנוש הינו אוניברסלי. לא נראה שיש גורם תורשתי לכך אלא נראה שהילד לומד את השפה הגרפית של סביבתו בדרכים סמויות.יתכן שמתווכי סוציאליזציה המקנים את סמליה של שפה זו כנכס תרבותי בעל ערך רב ומשמעות.
ציור דמות אנוש מתפתח במקביל להתפתחות כללית של הילד, כפי שמתפתחת השפה, ויכולת המשחק של הילד. תהליכי התפתחות, הגוף, הנפש והשכל מצד אחד ומצד שני התביעות והלחצים שבהם הילד צריך לעמוד בגילים שונים משתקפים בציור בכלל ובציור דמות אנוש.
הכרת ההתפתחות מאפשרת הבנה של התפתחות הפרט ביחס לגילו, וצריכה להתמקד בגילוי קונפליקטים, צרכים ריגשיים , כוחות וקשיים של הילד.
 
גיל שנתיים - שלב חוסר האבחנה בין אני ואתה שלב " העצמי המשותף"
"השרבוט הבלתי מובחן"
בשלב זה  הילד יכול לאחוז בעפרון ובכלי כתיבה ולשרבט, אחיזת העיפרון עדיין אינה טובה ונכונה אך יש יכולת ליצור קווים על הדף. כאשר הילד בגיל זה מצייר דעתו מוסחת בקלות, והריכוז קצר. הילד היוצר קווים מעגליים החוזרים על עצמם. חוקרים כמו ABRAHAM התייחסו לכך כייצוג של דימוי הגוף העוברי שבו אין אבחנה בין האם והתינוק, האובייקט והסובייקט האני והלא אני.
 
גיל שלוש השרבוט המובדל- שלב ההפרדה וההתנתקות
(חלק מהחוקרים לא מכירים בשרבוט המובדל, כמו קלוג המתייחסת לשתי צורות מעבר בין השרבוט הבלתי מובחן ל"ראשן", שהם המנדלה והשמש. המנדלה מופיעה אחרי גיל שלוש וחצי. היא מייצגת את העצמי, והקווים החוצים אותה מייצגים את הלא עצמי.)
הילד מסוגל להתרכז לפרק זמן יותר ארוך,יש לו יכולת לבודד קווים , לסגור צורות, הוא יכול לבודד עגול אחד. מבחינת ההבנה הפסיכולוגית, זהו יצוג של  הפרדה וההתנתקות, בניית עצמי נבדל וברור יותר.
בגיל זה מתחיל ציור של ה"ראשן" – מעגל ממנו יוצאות קרניים.
הראשן מסמל עצמאות ונבדלות מצד אחד, ומגע וקשר עם הסביבה והעולם מצד שני.היכולת ליצירת קשר כשהילד הוא הפעיל עם שליטה גוברת שלו. הדגש בציור הוא על פנים ובתוכם עיניים, אף ופה.
בהתהוות דימוי הגוף משתלבים דחפים אורליים, עקבות המגע הראשוני עם האם, והתחלת העצמאות והמוביליות התנועתית של השלב האנאלי.
 
גיל ארבע - גוף הגפיים וראשית הופעת הגוף השלם
שלב נוסף בהתפתחות הוא ציור גוף הגפים וציורי גוף והתייחסות לגוף השלם.
בסכימת גוף הגפיים יש אבחנה בין ידיים ורגליים , כאשר הרגליים ארוכות מהידיים ולעיתים מופיעים כפתורים במרכז כרמז לגוף.(עדה אברהם)
הראש וחלקי הפנים מסמלים במעגליותם את חשיבות הדחפים האורליים והקשר עם האם.
בתקופה זו משתכלל הכושר המוטורי והחקרנות. דימוי הגוף הוא בסימן הפונקציות הקשורות לכך: לקחת לתת, להתרחק להתקרב,לאהוב ולשנוא, לקבל ולהתנגד.
 
גיל ארבע עד שש  גוף שלם
מעבר מהאגוצנטריות הילדותית שהתבטאה במרכז הדף אל ירידה בגודל ובמיקום.
בשלב זה הציור מכיל את רוב האיברים, ראש עיניים, פה אף אוזניים וגפיים.
יש כבר זהות מינית, אנו רואים אבחנה בין המינים שהושגה מפתרון של התהליך האדיפלי.
  
גיל שש עד שתיים-עשרה תקופת החביון - גוף שלם, הוספת צואר, גפים דו- ממדיות
 
המעבר לביה"ס, דרישות הסביבה, גיבוש האני העליון, יתבטא בציור ע"י הקטנת הדמות, כביטוי להפחתה בערך העצמי.

הדמויות ייצמדו כלפי מטה. הילד כאילו אומר "העולם מכביד עלי עם הדרישות ואני מרגיש חסר ערך."

(זאת למרות שאנו חושבים על תקופת החביון כתקופה בעלת שקט נפשי המאפשרת התפתחות שכלית. בציור נראה משהו אחר.)
הידיים פונות כלפי חוץ דבר המראה פתיחות כלפי העולם, כפות ידיים מצוירות כפרחים.(הפניית התוקפנות כלפי פנים)
בשלב זה מוסיף הילד את הצוואר, המבטא את דרישות " האני העליון".
עד עתה ציור דמות אדם הייתה כביכול ללא לבוש. מעתה יש התחלה יש הוספת פרטי לבוש. הבנות מוסיפות קישוטים, הבנים כובעים ומכנסים..

לדמויות יש יותר שיער, אוזניים , גבות, ריסים.
טיפוח הפנים כעדות ליכולת התקשרות חברתית.
 
גיל 12, התחלת ההתבגרות - פרופיל וגוף חזיתי
התחלת ההתבגרות מביאה לרגשי אשם סביב הדחפים. הפרופיל הוא מעין התחמקות, צורך להסתיר את הדחפים.(לפי מכובר)
פרופיל וגוף חזיתי נמצא יותר אצל בנים מתבגרים. הוא כנראה ביטוי לאי נוחות ביחסים בינאישיים והרגשת אשמה במגעים חברתיים.
בציור מופיעים יותר סימני זהות גבריים ונשיים כמו: סיגריות, חגורות לגברים, ולנשים חצאיות וסרטים, נעלי עקב ותכשיטים.
 
גיל ההתבגרות שלוש-עשרה עד שש-עשרה
בגיל זה מתחילות להופיע בציור דמויות לא שלמות, דמויות ללא כפות ידיים, מושמטים חלקי גוף שונים, זאת כדי להסתיר את החרדות ורגשי האשם הקשורים לדחפים. יש עליה בציור פרופיל.
 המיקום משתנה הדמות תופיע יותר למעלה, זה ביטוי של התעצמות חיי הדמיון והשאיפות.
בשלב זה יש ריבוי בציורי פורטרטים כחלק מההשקעה הנרקיססטית בעצמי. המתבגר מתמודד מצד אחד בין צורכי התלות לבין הצורך בעצמאות.